ארמונו נטוש...

רק עורב מקרקר בעצבות,

קורע את דממת הסביבה,

וקולו הגיע עדה,

אך אין בידה מאומה,

קוראת את ליבו,

וקרועה, ליבה חלולה...

תזכירו, כי נותרו גחליליות מאירות,

שאולי איבדו את דרכן,

אך מאירות באורן

את הפתח לתקווה.

יוצרות במעופן שביל לאהבה.

ויבוא היום וארמונו ישקוק חיים,

ויתעורר לציוצי הציפרים,

כשלצידו...אהבתו שלה דוקא לא ציפה,

ויתאחדו גופם וליבם,

באשר לא איבדו תקוותם.

בהשראתו של השיר "ארמון נטוש" של ארבל מהכרמל