פוצעים איש לב רעהו,

נפשו מנקרים.

מניחים לטוב שבעולמנו לשקוע,

ליופי זך להתפוגג.

 

בתעלות חיינו זורמים

צרות העין וקטנות הלב,

מחלחלים כמים עכורים.

 

תמונת ילד רך וטהור, שהיינו כולנו,

מבליחה בדמיוני,

ומיד רוחקת לה מיטשטשת

 

כמו רוח רפאים.