אני כותבת במילים ותוהה
את, האם את עודך שומעת
חוטים פרומים של הבנה?
אני נוגעת בשפתייך ולוחשת
עצרי
נסי נא
לחזור ולכתוב
את פצעינו השותקים
את מבטינו העצומים
את קולנו המאזין
לזרמי נפש עצורים
אנו עוצרות בין פסים הצובאים על הרגש
הרכבת הדוהרת היא נוף מתמשך בדרך נגמרת
אני ואת, מתעצמות בין קרונות של מילים
(כל הזכויות שמורות)