זר הקוצים שעיטר את ראשך
ירד
ועטר את ראשי
לא הייתה חציצה
וילדים ברחבה
צעקו:
"זו האישה"
ונערי דוד
חבורה אחת גדולה
הלכה וקראה
"עלי קרח"
וידעתי
מה אביא בעת הזו
הן לא נביא אנוכי, לא בת נביא
ידי ריקות
ושפתי יבשות.
אולי את דם לבי השותת
שאריות
המנחה שלא רצה בה האל