אני כשמש
בחנוכיית ימייך
דולק מעל
רגשות חיוורים.
מרצדים ביראה
באוושת הרוח
מאיימים לשבוק
בצינת הקנים.
אגיר שעווה
כדמעות עינייך
מחלבי גופי
לפתילת חייך שתאיר,ותאיר...