לילה נשכב למרגלותיי

חדווה יומית, היא בו שחוקה

עלה סתווי -

אל אדמוני

לאשנבי הטיל תשוקה,

התאווה של קור ורוח.

דממה לילית

שזרה עיטור

של תחרה

ציור על קיר

אין הדבר נוגע לה

שהינני כאן לבדי

בנדודי שינה

הלבנים יותר מגיר.

 

טרם התפנו שרידים של יום

חיוך שליו - כלוע כריש

אחז אותי בליל-חלום

על גב כסא נתלה מחוש.

הכוכבים שבמרום

נמים להם בקו נידוד

ואנוכי עוד מצפה

בין מציאות לבין חלום

לפעמון של יום הבא.

ירח לי נותן מבט

רומז חכם, רומז נבון

שאנוכי כמו בשבת

כלוא בשבי הטלפון.

הוא מקנטר בדומיה

נדר שתיקה נדר לליל

ואנוכי כה בודדה

לא אקבל את העובדה

שרק ארצי יש בתבל.

 

לא רק אחד אולי צריכה

שיעור לילי של מבט ער

כמו בשמלה של נסיכה

שולח בוקר הפאר

קרניו של אור שרים אלי

תזמורת רבת-גוונים

סימפוניה למחשבותיי

שעייפות מליל-שירים.

הדף על שולחני

נותר לבן

ליבי טרם חרט עליו שירי,

אחווה של עגורים למעלה

מנענעים מחול חופשי

על הבימה של הענן

אני אתם אעוף בצוותא

למקום החם...