רעש  הצפירה ששמעתי בהצטלבות פסי הרכבת,

התחיל מוחי לדמיין אותנו עוברים בחיינו מדלת לדלת.

התק תק תק התחזק והדהד בראשי,עד שחלפה,

אנחנו התחנות הקטנות של החיים,אצלנו היא חונה.

 

רכבת הכסף,מיום שהכרנו אותה בידיים קטנות,

התאווה הציפה אותנו ,עבדנו בחגים גם בשבתות.

עוד קרון עוד ועוד,עוד בית עוד,עוד כסף עוד ועוד.

לא ידענו מנוחה על הפסים,שעטנו עוד ועוד בלי לאמוד.

 

רכבת עמוסת חומר,ללא רוח חיים ללא רגשות,

הצבנו לה מטרה למלאת את האסם ללא גבולות.

לא ניסינו לעצור אותה פן תשמע החריקה הגסה,

פן נקבל צמרמורת מקולות הבלימה עת תשמע.

 

רכבת החיים קראנו לה, סוד ההצלחה של הילדים,

מימי הולדת עם פנטזיות,על הים הלוחש בזבזנים.

רכבת החיים על פסים חדשים,נחנקים תחת העול הרב,

מאחורי צופרים :הלו אתה חולם מה אתה נוסע כמו צב.