היא ישבה בדיסקוטק נענעה את גופה לשיר סוער,

ניגשתי אליה בסלואו הראשון ,על הבושה אוותר.

כך היא קמה תלתה את ידיה על כתפי הרחבות,

מגע גופה גרם לי לרטט, עדינה ורכה בן השכבות.

 

היה זה יום חורפי ,איזה מזל שפגשתי בך נערה,

קוראים לי מזל ,לי מיכאל עניתי התחילה סערה.

העינים כמו שקדים חומים,הגוף כנו איילה שלוחה,

אני רציתי לראותה עוד,לויתי אותה רגלי אל ביתה.

 

ללא נשיקה ללא חיבוק, החלטנו להפגש ביום שישי,

השבוע חלף בנפש חפצה רצתי לפגוש, זאת אשתי.

להפתעתי שכחתי את שמה,היא שכחה גם את שמי,

כך חלפנו אחד על פני השני,שוב פעם אחד על השני.

 

אז אזרתי אומץ: קוראים לך חנה, לך קוראים מושה,

יחד ענינו לא ושוב פעם הכרנו מחדש,זה היה יפה.

כשהצחוק מתגלגל הלכנו לטייל,החלפנו חוויות.

כך הכירו שני עולמות שונים,הפכנו לזוג מלאים הפתעות .

  

אחרי שנתים ב27-9-1970 אנחנו נישאים.הפירות להיום.

 

שמונה ילדים שש בנות שני בנים.עשרה נכדים. העץ עוד יצמח.