לך / אביעד גוטפריד
לך, שהיית כל עולמי,
שהפרחת את בדידותי
בדפי תחרה רקומים בשמותינו.
שהנעמת לי מגופך כל השנים,
שנשקת לי בלי סוף
גם כשאחרים ראו בי צפרדע.
שסגדת לי ואהבת אותי
יותר משיכולתי להכיל אז.
ואני רק כעסתי כי לא ידעתי לקבל.
את, שנגעת באוצר שלי פתאום,
אך היית כנה כל כך.
ואני בעיוורון מטורף
מחקתי אותך מחיי בכעס כבד.
שרפתי את העבר ההוא
מתוך כעס שלא היה שלי
והבטחתי לנקום, על לא דבר.
בטיפשותי רציתי להחריב אותך.
יש לי בחיי כל מה שאדם יכול לבקש,
חוץ מאשר אותך.
עצרתי את עצמי באגרוף שלוף,
בוכה מצער על שנים של כעס.
התקשרתי היום רק לומר לך,
שאני אוהב אותך.