חרטה29/01/2012 17:42 | עליזה ארמן זאביעל מה תבער חמתך,
כאש בשדה קוצים,
תכלה אדמה.
תצליף מילותיך חדות כתער,
בחרון אפך תשלח חיציי שנינותך.
בלילות לבנים,
יצועך תכסה בחרטה,
בין הכסתות תזיל דמעות תנין.
עת תמצא נפשך מרגוע,
תתבל לשונך במתק שפתיים
כמו לא היה מעולם.
ימים מפייסים,
הכאב...מצוי שם. |