חוֹמוֹת שֶׁל תִּקְוָה.

30/01/2012 15:10 | ערן סעדה

 

בַּשְּׁבִיל לְפִסְגּוֹת גְּבוֹהִים ומדרונות תלולים,
מֵעֵבֶר לְעֵמֶק, בִּנְתִיבֵי אַיָּלִים.
בַּהֲלִיכָה רָבָה בְּעֹמֶק הַיּעָרוֹת,
אֵי שֵׁם, נָחות לָהֶם הַשָּׁנִים.

בְּטִפּוּס עַל הָרִים מְכּוֹסִי עֲרָפֶל,
לְלֹא קָצֶה רְאִיָּה שֶׁל פִּסְגָּה
תְּלוּיוֹת תִּקְותִי לְהַגִּיעַ לַמְּעוֹפָהּ
וְלִנְשֹׁם לִרְוָחָה אֶת נשימותיי.

בִּצְעִידַת מַקֵּל לְמוּל עַיְּנִי,
אֲגַם מְבַעְבֵּעַ וַעֲרָפֶל עוֹבֵר.
אוֹר מְבַצְבֵּץ מִבַּעַד לִשְׁבִיל חוֹרֵךְ,
בְּרֵיחַ נִיחוֹחַ הרמונית הסיגליות.

בִּנְשִׁימָה כְּבֵדָה, מַבָּט מִתְרוֹמֵם.
צַבָּעִים חוֹלְפִים בצורתם,
קֶשֶׁת בְּעָנָן נִרְאֲתָה שָׁם.

 

© כל הזכויות שמורות