רק לשמוע שיש יצורים שמסוגלים לזאת,זה מקפיא לי את הדם,

להכות זקן ,תשוש,אחרי שעבר סבל בחיו,אלו כלל לא בני אדם.

עד כמה יכולים להיות אכזריים,איך איבדו כל רגש ,אלו חיות אדם.

היום שמעתי שהזקן נפטר,בערוב ימיו לא זכה לעדנה מבני אדם.

 

שיר חברתי לך ידידי הקשיש.אני שלקחתה אתך לקבר מחזה מביש,

השארתה לנו חולירות,חוליגנים,אלימות של מפלצות,אין כאן גברים.

כולי תיקווה שיקפאו כל פעם שיזכרו במעשים שעשו עד שריחם יבאיש.

מנוחתך עדן בעולם הנכסף שקראנו לו גן עדן,גם אנחנו לא נסלח לאיש.

 

אוי למדינה שהגיע למחזות כאלה,אוי לחדשות שחוזרות על עצמם,

מי היה ההורה,מי היה המדריך,מי היה המורה,מאיזה מקום באו בעולם.

אני כל כך נסער,איך יכלו להכות בן תשעים ושש,לשים את כלבו במקפיא.

כשאלוהים ישפוט,שיקפיא את הגבריות של אותם מפלצות ,שיקפיא.