רציתי לצאת ולגלות מהו העולם באמת.חיכיתי תשעה ירחי לידה ליום שבו אגלה הרבה דברים חדשים.שבו אראה מהם החיים האמיתיים.יצאתי וגילתי דברים כל כך שונים ממה שדימינתי עוד בבטן אימי.גיליתי שיש ימים שמחים ויש ימים עצוביים.שיש שחור ויש לבן ורוב האנשים שאני מכירה הם רואים צבע אחד או שחור או לבן. כשיש פיגוע,מוות,תאונה, הם רואים רק שחור מסביב וכשיש שמחה,ארוע מסיבה-הם רואים לבן,טהור המשקף שמחה.גיליתי שבעולם שלי אי אפשר לחיות בצבע אחד.צריך צבעים רבים כדי להתמודד עם החיים,לכן נבראו הצבעים החמים.אדום,כתום,צהוב,ורוד ותמיד תמיד אפשר להתבונן על צבעים אלו ולא חייבת להיות סיבה מיוחדת כי על צבעים עליזים אפשר להתבונן תמיד וההרגשה מיד תשתפר.גיליתי עוד המון המון דברים. בבטן אימי חשבתי ודמינתי שהעולם שקט,החיים ורודים,שאין מלחמות ואסונות ושהכל בטוח וטוב מסביב וכשגנחתי לאויר העולם היו הבדלים בין הדמיון לחיים האמיתים. המסר הגדול שלקחתי מהחיים זה סמל הצבעים כי לכל צבע משמעות משלו וצריך להתבונן אליהים והכלל הכי חשוב: שלא באנו לעולם לסבול . זאת לא מטרת החיים שלי ושלך.לכן בואו נתבונן לצבעים היפים,הפורחים,העליזים

הסתכלות לעולם