שחקן מוחצן ששונא את עצמו

איך הוא מצפה שיביטו בו?!

בלילות הוא מספר לעצמו מעשיות,

בימים בוחר להיעלם, לא להיות..

בוהה באחרים, תוהה איך זה להיות כמו כולם.

אבל בפנים יודע שהוא לא יכול ולא רוצה להיות כמותם.

אז הוא חי במציאות מדומה,

הוא כל יכול כשהוא על הבמה.

הוא מחייך, אוהב, צוחק, זורח

אך כשנדלקים האורות, הוא בורח.

עוד סיבוב הופעות מקומי,

כבר יש לו דמות קבועה שתשחק את ה׳אני׳.

וכשהוא חוזר הביתה, אל הבית הריק,

לאט לאט הוא מתחיל להתפרק.

מכל הדמויות שהוא לשחק בחר,

נעלמה האמת ואיפה היא הוא לא נזכר..

אז הוא חי במציאות מדומה,

הוא כל יכול כשהוא על הבמה.

הוא מחייך, אוהב,צוחק, זורח

אך כשנדלקים האורות, הוא בורח.