לאיטו פוסע,

בגבול הארץ,עליה הוא מגן,

ואת שירו שומע,

ובליבו הוא מנגן.

 

חשש כבד מרגיש הוא,

חייל בודד נשאר בקרב,

אחיו מזמן כבר מתו,

נשאר לבד ל ב ד עכשיו.

 

חצי פלוגה, שלוש שנים,

ישנו באותה מיטה,

עכשיו נשאר לזכור אותם,

הלכו הם למותם.

 

שמונה בנים,שמונה ביום,

בין צעירי החיילים,

נפלו למען ארצם פתאום,

נפלו החללים.

 

וגיבורים הם במותם,

גם בחייהם היו,

כי הם חרפו את כל נפשם,

למעננו נלחמו!

 

מי יתן נזכור אותם,

ואת שאר החללים,

ומי יספוד את מות בנינו,

מות החיילים?

 

הולך לבד הוא,משוטט,

דמעות זולגות בלי הרף,

הולך חסר אונים חייל,

בוכה הוא ללא הרף.

 

בבוקר היא הפציעה,

שמש עקובה מדם,

נזכור אתכם חיילנו ואחינו,

 

מוקדש לכל החיילים שנהרגו במלחמות על ארצינו.