אורות ריצדו מתחתי ככוכבי לכת,

משותק על הספסל אני יושב

וממאן ללכת.

פעם לקחתי אותך לחזות במראה הנפלא

ןחשבתי  לי שהעולם פרוש לפנינו כמניפה

כמה רומנטי- לחשת לי 

ואני עטפתיך בנשיקות ,

כעת על הספסל אין למה לחכות.