ימים רקמו ארגמן

על דל שפתיי

מחו זיעה.

גולשת לאי שם

במערבולות חיים מקריות

ונפלאות.

את הלילה גירשתי

על סיפי והבאתי ללילותיי

אור .ותכלת ימיי זוהרת,

מפכה בצלילים עדינים

בין שופן לבאך

מלחינה מילותיה,

שרה בקולי קולות

אושר.

כלו ימות הגעגוע,

כלו ימות הסגריר.