שחר של בוקר קריר אדמדם
מהורהר כל הלילה ושוב לא נרדם,
מה שווים הם בכלל כלל חייו של אדם,
אם בסוף רק למות זהו כל ייעודם...

שלד סתמי מכוסה עור ודם,
מסתובב בחיים מחפש עתידם,
מתבולל בין בריות נלחם על כבודם,
של אותם שכמותו בסוף תם ייחודם...

... אז אולי מעצמנו וגם מצדם,
נתפשר על דברים שקצת לא בעדם,
רק שלום פה נגשים ועדיף שמוקדם,
כך נחיה אהבה ושלווה עד נידם!!!