בס״ד

מבט נוגה הוא שלח אל האופק

ישב עם גיטרה וכמה תווים

שהתנגנו בראשו כמו פעימות הדופק 

ומחו מעליו את כל אבק הדרכים..

היו שנים שאף אדם לא האמין בכוחו

הוא שכב מכורבל בקבר רבי שמעון לבדו

ריק מכולם אך מלא באחד היחיד,

זר לקרוביו אך קרוב לעצמו יותר מתמיד.

יצא למסע בשכונות ירושלים,

חי שם תקופה, אבל מסתבר שזו היתה תחנת ביניים.

עברו כבר שנים והוא התבגר, התרגל

להיות עוף מוזר בתוך תרבות האינסטנט וההרגל.

זה ששם למעלה תכנן תוכניות למענו,

גילגל מהלכים ועכשיו הוא חי ונושם את כשרונו.

סיפור הסינדרלה לבש צורה גברית,

ובמקום הארמון, סופו הטוב הוא ביצירה העיברית.

ואני הקטנה מבחוץ מתבוננת 

ותוהה לעצמי לאן היד המכוונת

תוביל אותו, אותנו בעוד שנים מספר,

והאם נהיה גאים בסוף שסיפורנו יסופר..