כמו קבקב

שזרוק לו ברחוב,

כך גם אני,

משוטט ללא רוגע.

 

עושה מאמץ,

וזיעה ניגרת מאפי,

מנסה בכל כוחי,

למצוא האיחוד.

 

כמו אגרטל,

המונח על שולחן,

מוצא עצמי ללא כל פרח,

שיפאר את יופיי.

 

שלחתי לכולם,

מכרים וקרוביי,

הפצרתי שיבואו,

והתחננתי לחברתם.

 

מפת השולחן ערוכה,

כל הבית כבר מוכן,

האורחים -לא יבואו,

וכך גם אשאר לבדי.