על פנקס באוטובוס

21/04/2012 23:38 | *אביגיל*
בראת את העולם
כך שיתחבר לי 
ויסתובב לי סביב עצמי.
שלכל שתיקה יש מקום,
ושום דיבור
לא פרח באויר אלא
הוא כאן שוכן בתוכנו, ביננו, איתנו.
ואנו מחיים את הדיבור מחדש
והמילה שנאמרה נשארת צפה
והענן שמסתיר אותה, אני יודעת
שהוא יתמוגג מתישהו.
האם יש כאן אמת?
המילים באמת נקשרות זו לזו?
או שהן לכיוון החור השחור, חור השכחה
וזו רק אני שעושה להם אנדרטאות,
טקסי זיכרון עם מקהלה שמספידה אותם שוב ושוב.
זה רק מילים ממוללות. לא יציבות 
איך אדע מה כוונתך אם אתה משתמש במילים