דגל הורד עמדו דום, הצפירה תהדהד בקולה ממרום,

אני רואה אותם ,באו לטקס כל חייל שנפל הוא יהלום.

הנה אייל ישי ,למד בבויאר בחור מדהים נפל בקרב,

גם חיים שפריס נפל,יחד עם כולם שנפלו הכאב רב.

 

לכולם יש שם ושם משפחה, וחיכתה אימא וגם אבא,

עכשיו הם זוכרים מזילים דמעה,מחר ישבו ליד המציבה.

בני היקר  השנים עושות את שלהם,השיבה אותנו מקשטת.

בזכרוננו נשארת גבר צעיר עם הבלורית שלך המשומנת .

 

השנה טיילנו יחד עם אבא,בכל המקומות שבילינו איתך,

ירדנו לעין כרם הכל השתנה,אכלנו במסעדה שאהבתה.

אבא אמר שישו היה כאן,חבל שגם מוחמד לא הגיע הלום.

אולי יהייה שלום,אלוהים היה מנחה אותם לחיים בשלום.

 

רגע מה עם היהודים,הולכים מיום זכרון לעוד יום זכרון,

בן יקר כאימא יש לי חלום ,שהנופל הבא יהייה אחרון.

כל יום זכרון אני בחרדה,בני כמה נוספו לאותה רשימה,

אני לא רוצה לספור, אני מעדיפה לשבת עם אבא לצפירה.