דמותה שלווה, מרצדת בחלל האביבי, מול כתמי השחר,
נס מן השמים נסק מן הרקיע ונחת על הקרקע,
אל תוך הרחם הקסום נחתה, יפה כביום היוולדה,
צבעונית ומקושטת בגווני הקשת בענן.
המדשאות הרחבות והתקוות הנושנות,
שתיהן יחד התאגדו על מנת לפרוע חוב קטן מן היקום,
אל תוך ביצית ערירית היא שקעה בדממה,
לפתה בכוח את זרוע אמא אדמה, גיחכה קלות.
נשמתי התמזגה עם זהב וכתם,
אחיזתי התהדקה בידה הדקיקה,
רכות שאין כמותה, דמעה מרגיעה,
שמים מאפירים ודם אינסופי, שלא יפסיק לזרום.