השחר פורץ בריקוד הסלו,מאיר בשלווה את היום,

כמו מנגינה איטית חודרת עמוק, מתעורר מחלום.

הנה האופק ממזרח זורק קרניים ראשונות מעלה,

ציפורים ראשונות יוצאות להשביע רעבונם במטע.

 

אני מביט מחלוני עוצם עיניים ,האור גלש באופק,

הריקוד סוחף לציור עולמי אדיר מרטיט את הדופק.

לו היה העולם מתנהל בסלו מתוק של זריחה היום,

לו היה העולם מתנער מאותם כלי משחית להגשים חלום.

 

של כיתתו חרבותם לאיתים חניתותיהם למזמרות,

לא ירצחו אבא לעיני אישתו בריונים סתם בדקירות.

כי החושך הוא חושך במלא מובן המילה הכי גסה.

האור הוא אור השחר שעולה בסלו לבשר ריקוד של שלווה.