לבדו במטה הקרה, אין בה ניחוח אישה,

לא מזמן התגרש, עתה מחפש לו סיבה.

הוא חובק את הכר, מנסה להרדם אך לשוא,

הנה היא מופיע בחלומו האישה שפעם אהב.

 

זכרונות שוב צפים עד לליל הכלולות,

הריקוד המנגינה האורחים באויר הריחות.

לבדו הוא היום משלם חשבונות כה רבים.

טרוד בעולמות שלא חלם עליהם,מוזרים.

 

כל יום חוזר הביתה שאין בו כלל בית,

פותח דלת חורקת, כמו כבישתו של זית.

אך השמן נעלם,לבדו הוא נסחט בכל יום,

חסרה לו האישה שפעם אהב נעלמה בחלום.

 

לבדו הוא מרים ידיים,אני חייב בת זוג,

הפעם למד לקח,חייב לשמור על הזיווג.

לבד כמו בדל של סיגריה שנשרפה עד תום,

הוא חש שהבדידות מכרסמת בכל חלקה טובה.