עיניי, שהתאהבו בו כבר מהרגע הראשון

ניסו לתפוס אותו במבטן

 ואיתן גם ידיי הקטנות

 הוא היה לי גבוה מידי

קפצתי 

וקפצתי

ולא הייתה בי היכולת להגיע אליו

היתייאשתי 

פתאום , מצאתי את עצמי בחור שחור

עיניי איבדו את צבעם

דמעותיי הושלכו בחוזקה על האדמה 

כך שיכולתי לשמוע את רעשם המרעיד

פתאום ,איש זר היתגלה אליי

הביט בי בעיניי נחש גדולות 

עיניים רעות שמחפשות טרף 

וחיוך גדול היה מותמן בפיו

הוא הביא לי את הבלון

היתקרבתי בכדי לקחת אותו קרוב 

ואז בציפורניו החדות

ניפץ אותו בשיא האכזריות

החיוך שעלה על פניי לשנייה , 

התחלף במבט עצוב והמום למעשה האכזרי הזה

הקור ,שעטף אותי עד לרגע זה

 היתהדק אף יותר

כך שכבר הרגשתי שאני בקושי נושמת 

לפתע

המחנק נעלם

האור חזר

וקולות הציפורים שבו לרקע

אני , חוזרת לגן משחקים הציבורי 

משותקת.

הבחנתי בילד 

עם הבלון האדום שלי 

איך הוא הגיע לידייו ?!

הוא הסתכל עליי 

חייך

הפעם , חששתי יותר מכל 

למדתי מהטעות בפעם הקודמת

התקרבתי רועדת כולי

אך כשביקשתי לקחת את הבלון 

עוד לפני שהספקתי לדבר

הילד נעלם ..

והדמעות שטפו את גופי ..