ברצוני לשאת תפילה לבורא הגדול מכולם,
ברצוני להודות על נתינת הרוח באפיה,
על קומתה הזקופה, על יופייה הנדיר,
על עיניה המרצדות על פני תהום.

ברצוני לשאת בקשתי אל הכל יכול,
שנתן לי עיניים על מנת שאוכל להביט,
בדמותה המהלכת בשלווה על חוף הים,
על שזכיתי לחיות את חיי לנצח נצחים, לצדה.

טיפה אחר טיפה, דמעות אפרוריות,
שועטות אל האדמה החמימה.
אודה לך בשבתי בביתי ובלכתי בדרך.
על משכבי בלילות ביקשתי את שאהבה נפשי, ביקשתיה ולא מצאתיה.

 

 

 

©נאור ברזני – כל הזכויות שמורות