בס״ד

לכתוב מחדש דברים ישנים,

לנסות לדייק רגשות משתנים.

תהום פעורה בין רצון למימוש

הזמן הנכון להודות על כל כיבוש.

נחש מפתה משלח בי ארס,

ברגשות אשמה ממלא את הכרס.

מרחיק ונוטע זרות ניידת,

אבן כבדה שלא יורדת.

קרב אבוד או ידוע מראש

כשהטשטש הגבול התחלתי לגלוש.

לשנוא את הבור המוכר

לדלות כל פיסת אור לקרב את המנוכר.

כל הזירה הזאת, פרי דימיון

ואפשר להילחם בזה עם נשמה והיגיון.

במפתן הדלת מלאך ושטן

הגיע הרגע לבחור, זה הזמן.