רץ על אדמה בוערת

העיניים הבוחנות על הכתפיים

אתה בכיוון ההפוך, הן מסמנות

מסרבות למחוא כפיים 

זה לא השיגעון שאומץ

זו העייפות שבחומר

אני ממשיך לרוץ בקצב

הקהל מאחורי גדרות 

כבר החל לצעוק את גרונו

מקלל או מהלל

אין כמעט הבדל

בשניהם מצאתי רק אדרנדלין.

במרדף אחרי הזנב של עצמי

איבדתי את המסר

זה אני שמחכה בסוף המסלול?

או שזו רק בריחה מהעדר

ושוב נופל לחוסר אונים 

של החולשה האנושית

הרצון בשליטה 

ומוצא עצמי חולם באותו מקום

על אותה מיטה

כנוע לאדרנלין שבטירוף

עד שההשפעה נגמרה

ואז שוב נופל חלל

לסמים שבשגרה.