הבית שבו כולנו מאושרים,יושבים על כוס יין ושרים,

לא סופרים ימים גם לא שנים,לאושר מקום נותנים.

הבית שבו מרגישים כולם כאחים,תחת קורת גג,

היחד עוטף אותנו כמו מעטפת גדולה מתנה לחג.

 

אם טסתי ליוון על כוס של אוזו חש אני את הבית,

הבית הלאומי שמחבק אותי כמו עץ גדול של זית.

אם אני בקצה בעולם שותה טקילה או בוכה משמחה,

הבית שחלמתי יחכה לי בזרועות פתוחות מאהבה.

 

אם בקצה ההר אני סופר שעות של אושר בחיים,

אם השעות ארוכות נמשכות לימים חודשים ושנים.

אם אני מתגעגע הביתה לבית הלאומי שכה חלמתי.

אם אני כאן וכל זאת חלמתי אזי אני בבית הלאומי.