אם כל בוקר היית קם

לבוקר האחרון בחייך,

כמה העולם לכאורה נעלם,

היה לפתע מאיר את עינייך.

לא היית משליך את זמנך לשווא,

אפילו לא דקה אחת,

נזכר שהינך בכלל מאוהב,

ונשמתך כשקדיה פורחת.

שלום חבר! היית אומר, 

לכל עובר מסביר את פנייך,

את כל רכושך היית וודאי מבזר,

לו זה הבוקר האחרון בחייך.

כמה מתוק נהיה האוויר,

שממלא את גופך בהוויה,

הלב נצבט בחשק אדיר

לתת ולתת ללא התניה.

הטבע כולו השכים לקראתך,

לפגוש בן אנוש הוא נכון,

פורס לשחקים את כפות ידייך

ומחכה בשתיקה...

בבוקר זה יש משהו יפה..

משהו אחרון..

                                                                         נתן קלגין