אני היא עלמת חן,

יפת תואר ומראה,

ורוקמת לעצמי עבדים,

ומוכנים הם אותי לשרת.

 

מפתה אותם ברגליי,

החשופות או בחזי השופע לראווה,

ונופלים לפח הם בשניות,

ונופלים ומאבדים גאוותם.

 

כי סיפוק צרכיהם,

הוא העיקר,

גם אם לרגע ,

הוא נמשך ונגמר.

 

וכאשר אני מפתה אותם,

מוכנים הם למכור את אמם וסבתם.

 

כי אני היא העכבישה,

אשר קוריי תופסים כל עלוב נפש,

ומספיק להפשיל שרוול,

על מנת לתפוס הרפש.

 

מפתה אני,על מנת ישרתוני,

מפתה אני ולא מתחרטת,

מנצלת את האון שלהם, מנצלת,

מנצלת, ואח"כ בליבי צוחקת.