ובהיתי בבעותי נעלמת 

ממראת המים , שבה הישתקפתי לכמה רגעים .

אותם רגעים שהייתי , שהיינו , נעלמו ,

אינם קיימים עוד !

אם רק לא הייתה מניח את ידייך על ידיי ...

אם רק לא הייתה מלטף את המים ,

מים שעכשיו שקטים , אחרי הסערה 

בה זרקת את הסלע שלך 

ועכשיו ,

איני עוד .

חזרתי נסחפת , נשברת , והפכתי לטיפת מים קטנה,קרה  .

הוטבעתי על ידי כוח עליון , בים הרגשות הלא חולף !

והוא , אותו כוח עליון ,

היה גדול , מפחיד , ורעב בעינייו ליסוריי.

אני עצמי נוצרתי מכאב ! טיפת מים שנזלה ממנו ,נוצרה מחולשותיו .. 

אותה טיפה שליטפה את פניו וברגע ,

נפלה , התמוטטה אל מעמקי האגם.

הוא ,לא העיז אף לגעת בי , נתן לי ליפול לבדי.

אז עכשיו , הפכתי לחלק ממראת המים 

בה אני רואה את עצמי 

את שנינו 

והתמונה בין רגע מתמוססת , ואיתה אני , שוב,  נעלמת .