אלגיה

כשאת הנשמה היחידה שמרחפת מעל
קברך הרטוב
שלכת מתפצפצת משוועת למגעך
הבלתי קיים, היד שהייתה פעם
כל כך חמה
- השפתיים שהיו כל כך מנשקות
עכשיו חסרות טעם או רכות
וגם כמעט שקופות

וכשאת מרימה את הראש
וטיפות הגשם מתרסקות דרכך
מחלחלות דרך אפסות גופך
כמו נחל עד שיבשו מימיו
וזה נראה כאילו זוהי את
שבוכה עכשיו

את מחייכת בעצבות בלתי נראית
ומתגשמת רק לרגע ונזכרת שוב
שאת כבר לא אמת וגם לא שקר
מרחפת בדממה
מעל קברך הרטוב