לו רק ידעתי שתלכי ותשאירי אותי לבד בגן החיות,

הבאת אותי לעולם ,תמיד ספרת שטוב בו לחיות.

את הלכת לבלי שוב,נטלת את סבלך בן כל הצללים,

אימא יקרה שלי,לא זכית לשובב נפשך מכל הנכדים.

 

אני זוכר אותך לפני שעלית על המונית בדרך לשדה,

המבט היה עמוק מידי,חבקתי אותך ,אמרת זהו זה.

זה לא האימא שספרה לי ספורים,פשוט רצית לברוח,

אימא יקרה סבלך היה כל כך גדול , לא היה לך כוח.

 

השנים חלפו מהר,מהשמים מבשרים התחלפו הכוכבים,

אך הכוכב שלך לא דעך,הוא מראיר וזורח עלי לעולמים.

אני זוכר בילדותי אצל דוקטור דאוד,הכנת לנו ממתקים,

גלדיאלות מתפוחים עסיסיים,סוכריות ממיני פרחי ורדים.

 

ביום בו לא חזרת הודיעו שיצאת למסע,השמים נפלו,

ידעתי שלמעלה זכו באישה הכי יקרה בעולם חיי השתנו.

נותרתי עם הדמעות,הזכרונות,הטעמים החיבוק הגדול,

היום הסתכלתי על תמונתך בסלון,.אני לא יכול,אני לא יכול.