את בשמלת התכלת השקופה

נועצת שינייך בפרי האדום

בלשונך חומדת שוקולד-וניל

ואני ליבי עפיפונים

לקראתך

קד ומשתחווה

 

הנה ראי,

מתנה לך לא הבאתי

דמעות אינן מתת

ראי, עיניי פקוחות לרווחה

בתרמילי גם חטא גם עצב

ובעיקר-

אהבה

 

נגיעה,

דוחה את זמרת החנפנים

זוכר-יודע

יגון האביב בפראג

יפה כמו החטא

ובעיניי,

עצב המפלה בגלבוע

 

אני חוזר ומושיט את הלב

צובע תכלת

בוחן עומקו של ים בעינייך

בקולך את צעקת האדמה

נפעם מאימת קסם את

אוסף טללים מגופך

 

זה שנים אני חוזר ונוסע אותך

צובע לא פעם את שיריי למענך

כן, גם כואב חלומות

ברזל הזמן החולף

ואת-

לא כאן.