וזה היה סוף הסיפור. התחלה קסומה בליל חורף קר,
הדשא הבליח ניצוצו אל השתקפות השמים בים,
כוכבים נופלים שעטו אל קצה הקרחון,
עם בוא האביב, האירו הלבבות את מכריהם הקדושים.
הנשמה עצרה מלכת וניקבה את האדמה באלפי נקבים קסומים,
רעד חלף במורד גבי כשחשתי את היד המלטפת אותי,
צמרמורות של תאוות יצרים לא נשלטת, עם אדמה רועדת.
זה רק אני והיא, בחדר אחד, קטן ושליו.
דמדומים. המסך שוב יורד, מכסה את עינינו בכישוף נסתר,
השמש הפציעה והסדינים אדומים לאחר לילה עקוב מדם,
זו הייתה וודאי השלהבת, שעגבה את המחר,
אך אני נותרתי יתום מאהבתה. וזה היה סוף הסיפור.