לא ידעתי שתחכה,

במשעול הכניסה לוואדי

הושטת יד צרובה וחֶבֶל,

על נתיב קירות מסותתים

מאחור שולח כף משענת

לרגל מועדת.

גם אם אפסו מקורות

לפה ניחר יצקת בטיפות,

בין נקיקים, חרירי סלע

לשונות ארסיים

אל מקום משכנם של עקרבים.

במעלה האחרון, חיבוק, ולא הוספת

אותי, את דמותי אני רואה

מתרחקת