עוד ירח עבר, ושוב הרוח שרקה באמצע הלילה,
השדות העירומים מחכים למושיע שיידע להיכן לכוון את עיניו.
חלפה לה השושנה, מבעד לעשבים השתולים על הגבעה,
ירדה הלבנה, כיסתה את כל מה שטוב והותירה אחריה דממה.
יש כוכבים בשמים ששואלים המון שאלות,
אבל רק אני יודע איך צריך לחיות,
דממת צלמוות הצילה את האור מן הזמן,
ירד הליל, הגשם הרטיב את הדמעות היבשות.
דם התערבב עם אדמה, נותרה דממה.
מן השמים הוא משקיף אל הגדר החשמלית,
ידעתי אז, שוב, דחליל קרא בקול, זה הגיע עד לפה,
זמזום חולף של שקר גס, המטרה שינתה כיוון.