היא הייתה בת שישים,תושב ותיק,עוד לא קבלה,

טמונה באדמה מלפני שנה,בעלה מתיצב היום למצבה.

הוא דיבר לאבן בלי הפסקה,תוך כדי מסדר אבנים צבעוניות,

אורה יקרתי היית האור בבית,היום אין לי ימים ולא לילות.

 

בבית העלמין ברחובות,על מציבה רשום מתכון עוגות,

ליד מציבה אחרת בקבוק שיכר,תשתה תשכח את הצרות.

מלא תמונות מביטות מן הסלעים,מציבה דברה אלי,

צעירה ויפה שהלכה בטרם עת,תאונה אחת יותר מידי.

 

חזרתי למציבה של גיסי מיקולוש,הוא ניצח את כולם,

בן שמונים ותשע ,היה במותו עם ילדים ונכדים בעולם.

בסוף הדרך כולם נאספים לשמוע קדיש ואל מלא רחמים,

מכל הגילאים, מכל העדות,יחד עם היא הייתה בת שישים .