בס״ד

הסימניה ברחה לי מהספר

ואיתה נעלם הסדר

בחיי.

כבר חודשים שאני יחפה

פוסעת על כל מרצפה

ואין מקום נקי.

הכל טהור 

והכאב הזה עתיד לזהור

ואולי יום אחד עוד אצחק

על איך מהר הלבד שלי נמחק.

ארונות, זועקים תשישות

כוונות, נגיעות של רגישות

פוערות חורים במי שהתיימרתי להיות.

מפיגות בשקט את קופסאת האשליות.

עיניים שרואות מעבר לרצוי

חלום או שניים שמאיימים על המצוי

הפחד שהסתיו כאן להישאר

ואיפה האיזון בין סוס צולע לדוהר?