בס״ד

השער נפתח

הלב שצנח

קם לתחיה

נבנה מכל מה שהיה.

מלך עניו

קדושה על פניו

מגיע למקומות נידחים

מטהר סמטאות, רחובות נשכחים.

ואני בשדה של לבי

נושבת באויר השרבי

אל תוך האש הקפואה

ממיסה את הסלע, ממריאה..

אלול מתחדש עליי 

מחדש אותי

פורץ בי את גדר הקוצים

שחסמה את אורה של נשמתי.