כדור האודם טובל במים, נבלע אל חצי עולם אחר. עיניים מתהפכות בארובות. זו הבחירה. זו הזכות. אין בנמצא אדם שלא יראה בה בשקיעה את היופי הנשגב ביותר. אין בזה דבר סובייקטיבי, משל – אוהב לא אוהב. אוניברסאלי. כולי. הם שקעו אל החול הזהוב, עדיין חמים, עוד מעט יתקרר. פרשו שמיכה. התבוננו. ראשו שמוט על ברכיה. מבט אל קו האופק. אינסופיים מרחבי עולם. רק להביט בה בשקיעה, להתבונן. אין צורך במילים. חוויה. הוויה. גלי הים הולכים ושבים. ושוב. ועוד פעם. שמים עוטפים תמונת אהבה בצבעי ורוד. שקיעה. אלוהים מצוי בפרטים הקטנים. אלוהי האינסוף.

יש רגשות המבעבעים מתחת לפני השטח, יש כוחות המתעוררים מתוך הלא-כלום, ויש חלומות בלהה המתלווים אל לילה רצוף שינה טרופה.