**

05/09/2012 17:13 | חן קלר
איך אבד לי הריח
שנשמתי בפתחך
להשיב נִשמתי ולהרגיע
דהירות הלב.
 
ויצאת רטובה, עטופה במגבת -
כל אורכך נשיות נוטפת.
את אדי המקלחת ההיא טעמתי
בתלתלי אחרות
באוטובוס.
 
אל לשונך המחוספסת כל הדרך פעמתי
זו שנאחזה באלימות בלשוני
והמשכתי לשרטט לי אותה על פטמה וטבור
וערווה.
 
בתמימות ציירתי לך שפתיים ואף - את ילדה בכף ידי.
הנה, אני עכשיו מצמידה אותך אלי ונושמת וטועמת נשיקה מעושנת
וכמעט -