בס״ד

עד קצה יכולת ההתקרבות,

היינו בלי לגעת.

מקום אחר

ואת ריקה אולי טיפה יותר

מצחיק כמה עצוב שזה לא זר.

בית קפה הומה אדם

והעיניים שלנו מדברות לבד

ובין שנה לשנה הצליל שבך נדם

ומי יחזיק לך את היד?

מצחיק כמה עצוב שזה לא זר.

בדרך חזרה הביתה

את נותנת לי משנה סדורה על החיים

מדהים איך גם כשאת למטה

את נאחזת בשיניים לקום מהפחדים.