כולם זוכרים את השכונה,את ניחוחות התבשילים במדרגות,

הנה העץ המיוחד השזיפים המתוקים,אספנו אותם בשקיות.

כאן היה מגרש משחקים ממול,הנה הספסל המיותם שלנו,

ספסל אחד לשכונה של כמה מאות אנשים,תמיד עליו רבו.

 

זה צרוב במוחינו אי אפשר למחוק,למרות שהשכנים מתו,

ליכטר, יעקובוביץ,בסון,רביבו,פחימה,פורטל,כולם עזבו.

הריחות השתנו אבל באפי אותו ניחוח ילדות בשכונה שלי,

ריחות המאפים של ראש השנה,הם טבולים בדבש אמיתי.

 

באויר התערבבו ריחות התבשילים ממרוקו מתוניסיה,

עם ריחות תבשילי עירק,תבשילי רומניה,תבשילי טורקיה.

היינו עומדים באמצע החצר מנחשים,מה התבשיל,של מי.

חוש הריח שלי היה חד,תמיד נצחתי ועמוס כל טוב חזרתי.

 

לפני ראש השנה נסעתי לשכונה,עצמתי עיניים בחוזקה,

אט אט כל הריחות חזרו לאפי,כל השכנים חיו בחזרה.

זה היה מדהים,זה צרוב במוחינו כמו מציאות עכשווית,

אותה שכונה כמו לפני חמישים שנה,חיה תוססת אחוזת תזזית.