הרוח הנושבת מחלוני10/10/2012 06:45 | מילהבלילות כשהכל רדום מסביב
ורוח קרירה חודרת מחלוני מלטפת גופי אז כל השדים מתעוררים בתוכי לפעמים הם רק שם מזכירים לי שיש עוד דרך ארוכה לעבור ואז אני שומעת את נביחת שיירת הכלבים כאילו רצו להצטרף אל כל הבלאגן הזה שהולך לי בראש וכך כל יום הכל חוזר חלילה כשהשמש נבלעת לה אל תוך הים הכחול העמוק וזורחת במקומות רחוקים אולי קצת יותר יפים במקומות שאין בהם אנשים עם דאגות חולין בעצם זה קיים רק באגדות ואפילו שם לא הכל נראה כזה ורוד וזה בסדר הרי הכל גם השחור וגם הלבן כל זה חלק מהחיים ואז מגיע הירח מחליף עם החמה משמרות ומפזר איתו ברקיע הכחול העמוק אורות זוהרים גם שיום אחד כזה נגמר ומגיע לו יום חדש אצלי בנתיים כולם נראים אותו הדבר רק הזמנים משתנים והרוח שוב נושבת מחלוני מלטפת את גופי מרגיעה כזו ומנחמת מפיחה בי שוב מעט חיים אל היום שבו השמש תחייך גם אליי ותאיר ברחובי. |