בבוקר החשיך

מסך האהבה. 

בשבריר שנייה

התכהה

בשארית כוחותי

דמם וכבה. 

בערב- דמע

החריש וגווע. 

גוויעה איטית, מייסרת

גמיעת כאב,

מעוורת.

רגש הסתלף

עיינים בהו.

עד אליי, אלינו

רקיעים הסתעפו.