זהו ידעתי שניגמר הזמן הזה. שהמידות שלי כבר לא מתאימות לכלוב שבתוכו חייתי. הרגשתי עצמות דקות מסתעפות מתוך אמצע עמוד השידרה שלי. זה כאב, וחרך לי את העצבים. כל הגוף שלי השתתף במצעד הכאב הזה, כל הגוף הגיב לפעולה שהתרחשה במעמקי הנשמה שלי. והפעם אלה גם לא היו עצבים רגשניים שיצאו ממני בהתרסה. הפעם, אלה היו רגשות עוצמתיים, של אמת לאמיתה.הצמחתי כנפיים שחורות גדולות. והשיער שלי נפרם והתפרע. כל ההוויה שלי התעצמה. הפעם הייתי אחת. אחת עם עצמי. אחת עם כל מה שהנשמה שלי ביקשה.. לא הייתי צריכה לבקש, או להתעצב, ואז להתעצבן, ואז להתמרמר, הייתי פתאום, אישה אחת מלאה בזעם של עוצמה. השרירים כאבו לי העצמות התפצחו. התקשתי להחזיק את הצוואר שלי. אבל הייתי שלמה בתוך הכאב,זה המקום שבו אני אמורה להיות.בקו התפר שבין הסוף להתחלה. בין ההעלמות להנאה.הייתי גדולה. גדולה יותר מכל מה שאי פעם הייתי. הייתי גדולה יותר משאי פעם דמיינתי.ידעתי ונשמתי, את האמת של עכשיו. הכנפיים כבר שלי.כאב חד מפלח את פנים הגוף שלי.והוא רק מבקש לשחרר אותי מעכבה אחרונה.כדי שאוכל לעוף, לעוף כמו שמלכתחילה אלוהים רצה.

חופשיה