,כשמחשבות על מוות כל הזמן בראש מסתובבות

,ואת רק חושבת איך אשר לברוח ולהסתתר

,ואת יודעת, שזה רק עניין של תקופות

.ואחר כך, לא ידוע מתי, אבל זה יסתדר

,את מתחילה לחשוב על כל דרך אפשרית לברוח

,וזה לא באמת משנה איך או לאן

,את רק מתפללת ששוב יהיה לך כוח

.לסבול את עצמך, את אחרים , ואת שאר העולם

,כי את סה"כ סבלנית, סובלנית ואוזן קשבת

,גם לא באמת את כזאת

, כי רק ככה את עוד איכשהו משתלבת

.וזה המון בארץ הזאת

,ואת כל הזמן מבינה שאין לך פה חלק

,וכל סיסמאת "הקומונה" שיקרית

,ואת מנסה להבין למה ומה אפשר לעשות אחרת

.בשביל למנוע עוד תקרית

ולמרות מה שאולי חושבים

את לא נהנית להיות זונה

ולפעמים בראש דברים מתרוצצים

.ולפעמים את צריכה את הפינה השקטה

?ואת שוב חושבת מתי התקופה הזאת תעבור והכל יסתדר

...כי באמת כבר נמאס לך לברוח ולהסתתר